בהתחלה זה היה קל: פרחים, הודעות בוקר טוב ארוכות ומבטים שלא נגמרים. אבל אחרי שהשנים עוברות והשגרה נכנסת (עבודה, ילדים, משכנתא), הזיקוקים נרגעים. הוא כבר לא מסתכל עלייך בעיניים נוצצות 24/7, והוא בטח לא כותב שירים. אבל יש סימן אחד שהמוח הגברי לא יודע לזייף. זה קורה בתת-מודע, וזה מגלה שאת עדיין מרכז העולם שלו.
הסימן הוא: "המחט של המצפן" (או: לאן הרגליים שלו מצביעות).
רוצה לקבל עדכונים במייל?
הצטרפי עכשיו לניוזלטר של מהממת!
למה דווקא הרגליים?
אנחנו רגילים לחפש אהבה בעיניים או בחיוך, אבל את הפנים קל לשלוט עליהם. אנחנו יכולים לחייך מתוך נימוס ולהנהן כשאנחנו משועממים. הרגליים, לעומת זאת, מחוברות ישירות למוח הקדום (החלק ההישרדותי). הן תמיד, אבל תמיד, יפנו לכיוון שאליו אנחנו רוצים ללכת – או לכיוון האדם שבו אנחנו הכי מעוניינים בחדר.
המבחן בסלון (או במסיבה)
שימו לב בפעם הבאה שאתם יושבים יחד על הספה, או עומדים באירוע חברתי עם אנשים אחרים:
- הטבור שלו: פסיכולוגים קוראים לזה "The Belly Button Rule". הבטן שלנו מכילה את האיברים החיוניים, ולכן המוח מגן עליה. אנחנו מפנים את הטבור שלנו רק כלפי אנשים שאנחנו מרגישים איתם ביטחון מוחלט, אינטימיות ומשיכה. אם גם כשהוא מדבר עם החבר הכי טוב שלו, הטבור שלו (או כל פלג הגוף העליון) נשאר בזווית כלפייך – הוא "שלך".
- כפות הרגליים: גם אם הוא יושב רגל על רגל וקורא עיתון, או גולל בטלפון ונראה מנותק – תסתכלי על כף הרגל העליונה או על קצות האצבעות. אם הן מצביעות עלייך כמו חץ, התת-מודע שלו איתך, גם אם המודע שלו בחדשות הספורט.
למה זה מרגש?
כי זה סימן ל**"עוגן"**. בחדר מלא גירויים, רעש ואנשים, הגוף שלו מחפש את "הבית". כשהוא מכוון את הגוף אליך באופן לא מודע, הוא בעצם אומר: "את המקום הבטוח שלי, את העדיפות הראשונה שלי".
מתי לדאוג?
אם באופן עקבי, גם כשאתם יושבים קרוב, הוא מפנה את הכתף, הברכיים וכפות הרגליים החוצה (לכיוון הדלת או היציאה), זה סימן של "חסימה" או רצון לא מודע להתרחק או לסיים את האינטראקציה.
שורה תחתונה
אהבה אמיתית וארוכת שנים היא לא תמיד זר ורדים ביום שישי. לפעמים היא פשוט הידיעה שגם כשהוא שקוע בטלפון, הרגליים שלו בוחרות בך שוב ושוב.
